הגדה של פסח, כרפס

« הגדה של פסח Urchatz הגדה של פסח Yachatz »

1 מערכת היידענהיים פתח ↗

כרפס ר"ל שטובל ירק במי מלח לרמז דצריך ג"כ כרפס לטבילת כל גופו ר"ל טהר לגמרי ולא כטובל ושרץ בידו ח"ו ומרמזין בזה לזכרון, שישראל בארץ מצרים עובדי ע"ז היו. וכשהוציאם השי"ת משם כדי לקדש אותם בקבלת התורה היו צריכים בתחילה להסיר הטומאה מעליהם ולעשות תשובה ומהאי טעמא מטבל בירק לרמז שבעל תשובה צריך להיות עניו כירק השדה שנדרסין כדאיתא בשמות בה. ע"כ נקרא כרפס היינו כרֶפֶס שהוא לשון דריסה ורמיסה או כרפס בשין שהוא טיט וקרקע עיין רש"י וביאור משלי ו' ומרמז בזה ג"כ לזכרון שישראל היו במצרים נכנעים תחת ידם כ"כ כרֶפֶש וטיט עוד יש לרמז במלת ו'רחץ כ'רפס בתחילה רחיצה וטבילה ואח"כ הזאה כדמצינו בפרה אדומה דהזאה לטהר היתה באגודת אזוב. וכן כאן מטבל אגודת ירק לרמז על הזאה וכן צוה במצרים לזאת דם על המשקוף ועל שתי המזוזות באזוב שנאמר ולקחתם אגודת אזוב. וטעם הטיבול מרמז בזה אחר שקשטת את עצמך ואז נאה לך לבוא אל אודיענץ להראות למלך קודם שידבר לפניו שהוא עבדו ועשה כרצונו כמצותיו. ע"כ מטבל בתחילה ירק במי מלח או בחומץ להראות שעדיין הוא בזכרונינו העת שהיינו בשפל המדרגה כשהיינו במצרים ויצאנו משם ועוד מעט אשר זכינו להיותינו במדרגה עליונה. ומרמז דבר והיפוכה שעבוד וחירות בתחלה וימררו את חיינו בשעבוד כחומץ ומי מלח ולבסוף ע"י זכות טבול ירק שקיימנו מצות הזאה על המשקוף וגו' ניצלנו כל ישראל ממכות בכורות ואח"כ יצאנו לחירות:

2 שמחת הרגל פתח ↗

יברך בורא פרי האדמה ויאכל בלא הסבה. וכן מפורש בס' שבלי הלקט ובס' מט"מ ודלא כהרב בית דוד וכמה טעמים נאמרו במנהג ישראל ליקח כרפס ורבינו מנוח בפי' הרמב"ם כתב זכר לכתנת פסים של יוסף שבעבורה נתגלגל הגלות. ועוד שהכרפס יועיל לכתישת האברי' ונגעם והיו אוכלים אותו ישראל במצרים לרפואה. ועוד שהכרפס עשב מזרי"ח מורה על נצוח מלחמה ע"ש ועוד כתבו שכרפס אותיות ס' פרך לרמוז ס' רבוא מישראל שנשתעבדו בפרך. ואם אל סודו תדרוש אור"ו מראש במספר שמות וכך היה מונה מילי מילי קטנ"י. טעם לקיחת כרפס שכתבתי משם רבינו מנוח כן כתב ג"כ בס' ארחות חיים:

2 נפתלי שבע רצון פתח ↗

ועתה הדרין למילתין מה שלוקחין כרפס לטיבול ונרשם בצידו שיברך עליו בפה"א לכאורה יפול לב האדם על זה צריכא למימר שיברך עליו הלא אסור ליהנות בלא ברכה. ואפשר לומר משום דק"יל כל דבר שנשתנה לעילוי ע"י בישולו אם אוכל אותו * חי מברך עליו שהכל וע"י בשול מברך ברכתו הראוי לו ומ"ה כתב מהר"ריל נ"ע אם יקח פיטר זיל לטיבול ראשון איך יברך עליו בפ"הא מאחר שאינו נאכל כמות שהוא חי אם לא ע"י בישול ונשתנה לעילוי ואיך יברך בפ"ה או לפ"ז יפלא ממך הדבר על המנהג שלנו שאנו נוהגין ליקח פיטר זיל לטיבול ולברך עליו בע"הא. ואמינא דטעמא רבא איכא בהא מלתא מה שמברכין בפ"הא הגם שאוכלו חיו: נ"ל ע"ד מ"ש חז"ל בסוטה שהיו נשים של ישראל יולדות בשדה וכאשר הכירו המצרים רצו להרוג הילדים ונבלעו בקרקע והיה מביאים שוורים וחרשו על גבם שנ' על גבי חרשו חורשים וכאשר הלכו להם המצרים הי' מבצבצים מן הקרקע כעשב הוה הצומח מן הקרקע שנ' רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי. וכדי לזכור את הנס הזה שהי' הילדים צומחים מן הקרקע כצמח האדמה ע"כ לוקחין ירק ומברך עליו בפ"הא לרמז הגם שזה אינו מעיקר ברכתו הראוי לו אלא כדי לוכור הנס כמו שהירק הזה יצא מן האדמה כמו כן הי' מבצבצין מן האדמה שנבלעו שמה:

3 קמחא דאבישונא פתח ↗

ולוקח מן הכרפס וטובל בחומץ או בחרוסת להמית התולעת שבירקות ומברך בורא פרי האדמה. ור"ת ורשב"ם הנהיגו תלמידיהם לטבול טבול ראשון בחומץ ומביאין ראיה מדתנן הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת נמצא שבמשנה אין מזכיר חרוסת עד טבול שני. והר' יונה פי' לפי שטבול ראשון אין חובה אלא להכרא בעלמא ורגילין כל השנה שאוכלין חזרת בלא חרוסת ואין חוששים לקפא. גם עתה יאכלו כמו בשאר ימות השנה בלא חרוסת. אבל טבול שני שהוא משום מצות הזהירו חכמי' שלא יהא בו משום סכנה וקופא פרשו שהו' תולעת כדתנן בתרומו' האוכל תולעת שבעיקרי האילנות וקיפא מבירקות. ורבינו האי פירש עיקר הקיפא בלשון ארמית מלשון קפוי כגון נפיחה ורוח שאוחזת במעים מן המאכלות ונקרא קיפה מפני שהי' מנפחת. והחרוסת היא סם שטורד אותו רוח. והטעם שאין מברכים על החרוסת אע"פ שהיא מצוה מדברי סופרי' לפי שהיא טפלה לכרפס ותנן כל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה וכטבול שני אין לברך בורא פרי האדמה אלא לאכול מרור בלבד כי ההגדה אינה הפש' לענין אכילה הואיל והמרור לפניו ואינו נמלך.

1 כַּרְפַּס

2 לוקח מן הכרפס פחות מכזית – כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה – טובל במי מלח, מברך "בורא פרי האדמה", ומכווין לפטור בברכה גם את המרור. אוכל בלא הסבה.

3 בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

1 נפתלי שבע רצון פתח ↗

ומה שאנו מהדרין אחר הירק שקורין כרפס ה"ט משום דששים ריבוא נשמות הי' תליון באיפתו של אד"הר וכולן נהנו מאותו * אכילה ואותן ס"ר נפשות ירדו למצרים וסבלו שם עבודת פרך ואותיות כרפס הוא ס"ר פרך ר"ל סר"נ סבלו פרך במצרים: ומה שטובלין הכרפס במי מלח נ"ל ע"ד המ"ר וז"ל ששים ריבוא ילדים השליכו המצרים ליאור ועלו כולן מן היאור בזכות משה שנ' כשש מאות אלף רגלי כולן עלו ברגלי וע"כ לוקחין הכרפס שהוא * רמז על ס"ר ישראל שהושלכו למים ועלו משם ולרמז זאת טובלין הכרפס במי מלח ועולה אח"כ מן הטיבול והוא דוגמת ישראל שהושלכו למים ועלו משם וקצת מטבילין הכרפס בחומץ ה"ט כדי לרמז שהי' מעשיהם קשים כחומץ ע"כ ירדו למצרים כדי להזדכך שיצאו נקי: ומה שאוכלין בצים הוא לרמז מה ביצה זו מגולגלת אף אבילות מגולגלת שנתגלגל ע"י אד"הר שנ' כי ביום אכלך ממנו מות תמות מיתה לו ומיתה לדורות הבאים. ולדעת הזוהר מות תמות הוא * רמז לשני מקדשים שיחרבו ע"כ אוכלין מרור ע"ש הרויני במרורים בלילי פסח השביעני לענה בלילי תשעה באב שבית הראשון והשני שניהם נחרבו בט"ב ולילי פסח מכוון נגד ליל ט"ב. ואגוזים שלוקחין לחרוסת עוד טעמא איכא בהא מלתא ע"ד המ"ר מה האגוז הזה אדם נוטל אחת מהם וכולן מתרעמין מש"אכ בשאר פירות: והוא רמז האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף ר"ל ע"י אדם שהי' יחידי בעולם וחטא על כל העדה יצא הקצף והכל מתרעמין עליו: ויין אדום שנותנין לחרוסת הוא זכר לדם משום דחוה פירסה נדה וראתה טפת דם כשאכלה מעץ הדעת וע"כ לוקחין יין אדום: וידוע ארבעה בגדים של כה"ג הוא כתונת בד ומצנפת ומכנסיים ואבנט וכולן של בד הי' ואד"הר הי' * כה"ג ועבד העבודה כדאי' במ"ר לעבדה אילו הקרבנות ומסתמא הי' מלובש ב"ד בגדי כהונה ע"כ לובשין הקיטל שהוא דוגמת הכתונת וכובע של בד הוא דוגמת המצנפת. וחגורה שעל הקיטל הוא דוגמת האבנט. ומכנסי בד יש בלאו הכי לכל אדם להפסיק שלא יהא ליבו רואה את הערוה:

2 מעשה ניסים פתח ↗

נוטל כרפס פחות מכזית ומטבלו במי מלח ומברך בורא פרי האדמה. ומכוין לפטור גם המרור ואוכל ואינו מברך אחריו.

« הגדה של פסח Urchatz הגדה של פסח Yachatz »